האם יש קשר בין הימים הנוראים לחג הסוכות?

שפע רב וברכה מעניק הקב"ה לברואים בעולמו. חיים ובריאות, כישורים וכשרונות, עושר וכבוד אינם אלא פרטים מתוך המכלול הרחב של הטובה שבה מתברכים בני האדם. אולם הברכה הגדולה ביותר שיכולה להיות נחלת היצורים היא הארת פניו של הקב"ה.

הארת הפנים של הבורא באה במקביל למעשיו של האדם. בה במידה שהאדם מתגלה אל השכינה ומבקש להתייצב לפניה בטוהר מעשיו, באותה מידה הקב"ה מאיר לו פנים. לעומת זאת, כאשר האדם מתנהג בשרירות לב, כאילו עין של מעלה אינה רואה, גם הקב"ה מסתיר את פניו ממנו.

בראש השנה כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון (כלשון המשנה). אמנם העברה זו היא עמידה בדין והיא מעוררת חרדה, אולם המשכיל מבין שעצם המעבר לפני המלך, הוא זכות נשגבה. הארה זו מצד השכינה מלווה במעשים מקבילים מצד ישראל. תקיעת שופר, שבאה לזיכרון, הריהי כמעשי הקרבנות המוקרבים בבית המקדש. באמירת פסוקי התפילה, כדי שיעלה זכרונם של ישראל לפני ה' לטובה, אנו זוכים לאור החיים. על כך נאמר: "אשרי העם יודעי תרועה. ה', באור פניך יהלכון".

לאחר שישראל זכו בראש השנה להארת פנים, הם מסוגלים להתקדם בסולם העולה בית א-ל. מאחר שזכו להיכנס לפלטרין של מלך, הם זוכים ביום הכיפורים להתקרב יותר, לבקש סליחה על משוגותיהם ולהענות ממרומים: "סלחתי". סליחתו של ה' הינה מדרגה גבוהה בדרך ההתקשרות אליו:

מסדר הברכות שבברכת כהנים (במדבר ו', כ"ד-כ"א) למדנו ששתי דרגות הן, זו למעלה מזו. בתחילה: "יאר ה' פניו אליך" – זו הארת הפנים מצד השכינה, שהיא החסד הגדול ביותר שיכול בשר ודם לזכות לו, ולאחר מכן: "ישא ה' פניו אליך".

נשיאת פנים זו מתפרשת (ברכות ל"ה, ב') במובן של מחילת עוונות. דרגה זו מבטאת קשר עמוק של חיבה בין הקב"ה לעמו, שעליו רומז הכתוב (במדבר כ"ג, כ"א): "לא הביט און ביעקב, ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עימו". זוהי מדרגה שאנו זוכים לה ביום הכיפורים, לאחר הקירבה לה אנו זוכים בראש השנה.

רק לאחר שזכו ישראל להארות אלו, הם מסוגלים להגיע לשלב גבוה יותר, והוא: "כי יצפנני בסוכה".

לא ניתן להגיע לסוכות אלא לאחר שישראל נטהרים מעוונותיהם ביום הכיפורים, רק אז מסוגלים הם לחסות בצל השכינה, כמשמעותו של חג הסוכות. שהרי בסוכות הקב"ה מזמינם לחסות בצילו, במחיצה אחת עם האושפיזין.

שלוש דרגות אלו רמוזות בפתח תפילת העמידה בכל יום: "מלך עוזר ומושיע ומגן". העזר הוא בראש השנה, עזר הבא בצורת הארה, הישועה היא מחילת החטאים ביום הכיפורים, ולאחר מכן מגיע חג הסוכות - ההגנה והמחסה בצל כנפי השכינה.

מצוות סוכה היא מצוה מיוחדת. כל מצוה מתקיימת באיבר מסוים; התפילין מונחות על הראש ועל היד, בשופר תוקעים באמצעות הפה, ארבעת המינים נוטלים בידים, ואילו את מצוות סוכה מקיימים עם כל הגוף.

בשם הגר"א אומרים ששתי מצוות ניתן לקיים עם הגוף כולו, והן: סוכה וישיבת ארץ ישראל, הסימן לרעיון זה הוא הפסוק (תהלים ע"ו, ג'): "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", ניתן לקיים "בשלם" בשלמות שתי מצוות אלו: "סוכו" – מצות סוכה "ומעונתו בציון" – ישיבת ארץ ישראל.

ייתכן שאדם יחוש תחושה של הקלה בכך שמצוה זו אינה דורשת טירחה רבה, ויכול הוא להיכנס אל הסוכה בכל מצב. אולם לא כך הם פני הדברים מבחינה רוחנית. רק לאחר טהרת יום הכיפורים וקידוש כל האיברים ניתן להגיע אל הסוכה.

ביום הכיפורים דומים ישראל למלאכי השרת, שאין בהם לא אכילה ולא שתייה, וכאילו היו נטולי גוף. אולם בסוכות הם מתעלים עוד יותר עד שגם לבושם (רמז לגוף המהווה כיסוי לנשמה), עשוי להיכנס למחיצתו של הקב"ה בתוככי הסוכה.